קיס נ' השם יעזור בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי כתב תביעה בסדר דין מהיר שהגיש התובע, וברשותו של בית המשפט (כב' השופט שקד) תוקן, ובו תבע התובע סך של 60,000 ₪ מהנתבעים בגין הפליה אסורה ועוולה נזיקית וחוקתית עקב מניעת כניסתו למועדון עקב היותו ערבי.

2.התובע טוען כי הינו גבר צעיר, יליד 1978, ערבי ישראלי, בעל תואר ראשון במדעי המחשב, תושב העיר פתח תקווה.

3.התובע מייחס לנתבעים כלהלן:

4.הנתבעת 1, בזמנים הנוגעים לתובענה, הפעילה ו/או שימשה כבעלים ו/או החזיקה בבר ו/או מועדון בשם "צין-צין" (להלן – המועדון) ברח' התערוכה בת''א.

5.הנתבעת 2, בזמנים הנוגעים לעניין, התקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם לפיו תערוך מסיבות אצלה.

6.הנתבע 3 הינו בעל המניות של הנתבעת 2, "האורגן והמוציא לפועל של כל האירועים והמסיבות המאורגנים ע''י הנתבעת 2, אשר היפלה את התובע באופן אישי בכניסה למועדון".

7.התובע טוען כי במועדון, כפי שנהוג בחלק גדול ממועדוני הלילה ו/או הברים בישראל, נהוגה שיטת ה"סלקציה" על מנת לברור ולבחור את קהל הבליינים במקום באמצעות אדם המכונה "סלקטור", הניצב בכניסה למועדון בליווי "מאבטחים מרתיעים", והם הממונים מטעם המועדון לבצע את הסלקציה ולבחור "מי מבין הצובאים על הגדרות אשר מעוניין להיכנס למועדון ולבלות, "אכן יזכה" להיכנס ולבלות במועדון. כפועל יוצא משיטה זו, קהל רב נאסף ומתגודד בפתח המועדון וממתין למוצא פיו של הסלקטור ולהחלטותיו, אשר מונעות לא פעם משיקולים זרים ופסולים".

8.התובע מוסיף וטוען "רבים וטובים הם אלה שלא עברו את הסלקציה פעם אחת למצער. קשה לתאר את התחושה שחש אדם צעיר "שלא עבר" סלקציה, ובמיוחד אם הוא חושש שמשהו בו עצמו – גובהו, מראהו החיצוני, מינו, עדתו, מוצאו או צבע עורו – השפיע בדרך זו או אחרת על החלטתו של הסלקטור".

9.התובע מבהיר כי לשיטתו "עצם המעמד איתו נאלץ להתמודד, בו נאסר עליו להיכנס למועדון והוא נותר מושפל בחוץ אך ורק (מודגש במקור – ע.ה.) מפני שהינו ישראלי ממוצא ערבי ו/או צבע עורו ו/או חזותו ו/או מינו לא מצאו חן בעיניי ולא התאימו לסלקטורים ו/או למי מטעם הנתבעת – משפילה ומבזה ביותר".

10.התובע מתאר את העובדות המקימות את עילות התביעה כלהלן.

11.בערב יום 25.10.12 ביקש התובע לצאת ולבלות במועדון, לאחר שהוזמן אליו ע''י יח"צנית מטעם הנתבעים, גב' גלי, אשר הודיעה לתובע באמצעות מסרון כי היא רשמה את התובע "ברשימות", וכי "תגיד שהגעת דרכי כשתהיה בסלקציה".

12.התובע טוען כי כאשר הגיע למועדון בשעה 23:30, בכניסה למועדון עמדו מאבטחים והסלקטור.

13.לטענת התובע, הסלקטור הודיע לו כי הכניסה הינה "לפי רשימות". התובע הודיע לסלקטור כי הגיע דרך גלי והוא ברשימות של גלי. הסלקטור, לאחר ששמע את מבטאו הערבי של התובע, הודיע לתובע כי הוא "אינו מכיר שום גלי".

14.התובע מוסיף וטוען כי בשלב זה התערב בשיחה אדם נוסף, הנתבע 3, וביקש לראות את תעודת הזהות של התובע. התובע נתן את תעודת הזהות שלו כפי שנתבקש, ומר צור אמר לו פעם נוספת "כי הוא אינו יכול לבוא בשערי המועדון".

15.התובע טוען כי במשך כל זמן ההמתנה ראה לנגד עיניו כיצד נכנסים למועדון בליינים נוספים, אשר לא נשאלו לגבי רשימות ולא התבקשו להציג תעודת זהות, וכי לאחר שעמד בפתח המועדון כשעה, "בעוד לנגד עיניו של התובע ממשיכים בליינים שאינם ממוצא ערבי ו/או חזות מזרחית ו/או ממינו לבוא בשערי המועדון – עזב התובע את המקום כאשר הוא מושפל ופגוע עד עמקי נשמתו".

16. התובע טוען כי "נותר בחוץ מושפל ופגוע בצורה בלתי רגילה, וחרף זאת הלה ניסה שוב ושוב ולהיכנס למועדון, אלא שפעם אחר פעם סירב הסלקטור להכניסו פנימה וכך במשך כשעה וחצי!!! (כך במקור – ע.ה.) ברי כי נסיבות מקרה זה לא מותירות ספק בדבר הסיבה היחידה שבגללה סורבה כניסתו של התובע הינה מוצאו הערבי, חזותו, צבע עורו ומינו, ומכאן שהרי לך הפליה קשה וחמורה במלוא "תפארתה".

17.התובע הדגיש כי טענותיו אינן נטענות בעלמא, אלא מגובות בתכתובת מסרונים המאשרות את כל הכתוב לעיל, וכן כי האירוע צולם על ידו, וצירף כנספח א' את תכתובת המסרונים שהתקיימה לטענתו ב-25.10 החל מהשעה 21:06, המתארת שאלות שהוא מפנה לגברת שטוענת כי היא לא יחצ"נית שם, אבל דאגה לכניסתו של התובע, וכי עליו להגיד "שהגעת דרכי כשתהיה בסלקציה" (מסרון משעה 21:20).

18.כמו כן ישנו צילום של המשך התכתובת ביום למחרת, בה התובע מודה לגברת "על אתמול" וכותב "את יודעת עוד לא ראיתי אותך אבל אין ספק שאת מותק".

19.לעניין עילות התביעה, התובע טוען כי הופרו החובות המוטלים על הנתבעים מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס''א – 2000, (להלן – "חוק איסור הפליה").

20.התובע טוען כי הופלה " רק בשל היותו ערבי ישראל ו/או כהה עור ו/או זכר", וזאת בניגוד לסעיף 3(ג) לחוק איסור הפליה.

21.התובע ביקש לחייב את הנתבעים לפצות אותו עקב הפלייתו אף ללא הוכחת נזק, וכן טען לנזקים כלליים הכוללים, בין היתר, כאב, סבל ועוגמת נפש מרובים.

22.התובע הבהיר כי פסיקת "פיצוי בגובה אלפי שקלים בודדים, ואפילו בגובה כמה עשרות אלפי שקלים, הינה כמעט בבחינת לעג לרש, ובוודאי שאינה משדרת את אותו המסר מרתיע וחד משמעי הדרוש כל כך על מנת להילחם בתופעה הנוראה, במיוחד לאור ההפליה החמורה שנעשתה לתובע", ולכן ביקש גם להטיל פיצויים עונשיים מוגברים שיהיה בהם כדי לבטא את סלידתה של החברה בכלל ושל בית המשפט בפרט, ממעשיהם של הנתבעים. לצרכי אגרה העמיד את סך תביעתו ע''ס 60,000 ₪.

כתב הגנה מטעם הנתבעת 1

23.הנתבעת 1 טענה כי "אינה מפלה בין לקוחותיה לטוב ולרע, ואין לה דעות קדומות ו/או קיבעון מחשבתי לגבי מין, גזע ו/או דת של אדם אשר יהיה, ומעולם הנתבעת לא הפלתה אדם ו/או מנעה מאדם להיכנס למקום מהטעמים המפורטים לעיל, וההפך הוא הנכון. המקום פתוח לכל האוכלוסייה ומקבל בברכה כל אדם המעוניין להגיע ולבלות במקום" למעט מי שאינו מעל גיל 18 (ראה סעיפים 1 ו-10).

24.הנתבעת 1 טענה כי אין בינה לבין התובע יריבות, שכן האירוע לא היה מטעמה, אלא מטעם צד שלישי, דהיינו מר קובי צור, הנתבע 3, אשר אינו קשור בקשר ישיר לנתבעת והינו "בעל ליין של מסיבות פרטיות אשר התקשר בע"פ עם הנתבעת לצורך קיום מסיבות במועדון הצ'ין-צ'ין אותו מפעילה הנתבעת, לרבות עניין המסיבה האמורה" (ראה סעיפים 2 ו-5).

25.הנתבעת 1 הבהירה כי על פי ההסכמות, הנתבעת 1 מספקת למר צור את המקום, שירותי בר ואבטחה, כאשר מר צור קובע את סוג המסיבה, המוסיקה שתתנגן במסיבה והאורחים אשר יוזמנו למסיבה.

26.עוד הבהירה הנתבעת 1 כי התנאי להתקשרות וקיום מסיבות מסוג זה, יהיה בכפוף לכללי הדין ובהם האיסור על הפליה בכניסה למועדון, וכי המארחת, התקליטן והיח"צנים אשר עובדים באותו ערב, הינם תחת אחריותו וניהולו של מר צור אשר משלם להם את שכרם, ולנתבעת אין כל קשר אליהם.

27.הנתבעת 1 טענה כי מכתב התביעה עולה שהאירוע הנטען מקורו בטעות של התובע, אשר חשב כי הינו מוזמן לאירוע ע"י יח"צנית המקום "גלי" ושמו נרשם ברשימות, כאשר בפועל "גלי" עמה שוחח, אינה יח"צנית המקום, ואין הנתבעת 1 מכירה בחורה בשם זה, שעבדה במקום מטעם מר קובי צור.

28.בסעיף 21 לכתב הגנתה, הנתבעת 1 הרחיבה בעניין טענה זו, וציינה כי "בפועל ככל הנראה דיבר (התובע – ע.ה.) עם בליינית במקום, ובפועל לא נרשם ברשימת המוזמנים", וכך גם הוזכרה טעותו של התובע לחשוב ששמו "רשום ברשימות" בסעיף 27 לכתב הגנתה של הנתבעת 1.

29.מכאן מסיקה הנתבעת 1 שהתובע לא הופלה ע"י עורך המסיבה, קל וחומר לא ע"י הנתבעת 1, שלא הייתה צד לארגון המסיבה.

30.הנתבעת 1 הוסיפה וטענה לחלופין כי הנזקים והסכומים הנתבעים רחוקים ואינם עומדים בשום יחס לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהאירוע המוכחש, והם מופרזים, מוגזמים, מופרכים וללא כל אחיזה במציאות ובחוק.

כתב ההגנה מטעם הנתבעים 2, 3

31.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי התובע הינו "תובע סדרתי" אשר הגיש בשנים האחרונות לפחות 10 תביעות, לרבות תביעות באותה עילה הנטענת בתיק זה, תוך שהוא מנצל את הליכי המשפט לצורך עשיית עושר, וצירפו כנספח א', כתב תביעה בתיק 44557-06-13, בו תבע התובע את מועדון ההאנגר 17.

32.מעיון בכתב התביעה עולה שהתובע טוען שם כי כאשר ביקש להיכנס למועדון, המארחת ענתה לו שזה אירוע עם "רשימות בלבד".

33.התובע מתאר בכתב התביעה שצורף כנספח א', כיצד אחרים נכנסו בשעה שבכל הפעמים שביקש מהסלקטורית הסבר מדוע איננו נכנס למקום, נענה בתשובות "רשימות" ו"מוזמנים".

34.לכתב התביעה צורף נספח שמתאר תכתובת בין התובע לבין הנתבע 2 באותה תביעה, וגם שם טוען התובע במסרון כי הוא מגיע עם שני זוגות, ושואל האם צריך להירשם. כמו כן, במסרון אחר, שנשלח ליח"צנית רגי, הוא נשאל מה שמו ועונה עומרי, ולאחר מכן היח"צנית עונה בשלילה לשאלתו האם "זה רשימות בהאנגר אם רוצים לבוא ?"

35.הנתבע 3 טען כי הינו אך בעל מניות בנתבעת 2, ולא התקיימו לגביו העילות הקבועות בסעיף 6 לחוק החברות להרמת מסך.

36.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי הנתבעת 1 פנתה לנתבעת 2 על מנת שזו "תייחצן" את המסיבות שהיא עורכת בימי ה' בלבד, תמורת אחוזים מההכנסות, הן מכניסת הקהל והן מהכנסות הבר, ולכן הנתבעת 1 היא לא רק הבעלים של המועדון, אלא גם שותפה לעריכת המסיבות.

37.הנתבעים 2 ו - 3 הכחישו את הטענה כאילו סירבו ביום 25.10.12 להכניס את התובע בשל היותו ממוצא ערבי - "לנתבעים לא זכור כלל מקרה שכזה לו טוען התובע".

38.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי אין כל מדיניות מפלה כלפי לקוחות ממוצא ערבי. נהפוך הוא. לנתבעת 2 לקוחות קבועים רבים ממוצא ערבי, וכי בערב האירוע שהו במועדון לקוחות ערבים לא מעטים.

39.הנתבעים 2 ו - 3 מפעילים מועדון זהה נוסף בשם קלרה , והתובע נוהג לבקר גם במועדון זה מבלי שנתקל בכל הפליה בשל מוצאו.

40.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי בכל מועדון ומקום בילוי דומה, קיימת מכסה לגבי כמות האנשים המותרת בכניסה אליו, כפי שהיא מוכתבת למועדון ע''י הרשויות, ולכן בכניסה ניצבת מארחת או מארח, שתפקידם למנוע כניסת אורחים מעבר לתפוסת המועדון, וכן לדאוג לכך כי מוזמנים לאירועים פרטיים להם נשמר מקום, יוכלו להיכנס אליו באופן חופשי.

41.הנתבעים 2 ו - 3 קבלו על כך שהתובע השתהה במשך 8 חודשים בהגשת תביעתו, למרות טענותיו לפגיעה קשה בזכויותיו, ותהו שמא רצה להיות בטוח קודם להגשת התביעה, כי סרטי מצלמות האבטחה כבר נמחקו.

42.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי אין עובדת או יח"צנית העונה לשם גלי, וכי אין הם יודעים מי היא.

43.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי ישנו דפוס פעולה חוזר לפיו התובע מזמין "שני זוגות" כפי שעולה מצילום תוכן המסרונים בתביעה זו ובתביעה שצורפה כנספח א'.

44.הנתבעים 2 ו - 3 טענו בסעיף 7 לכתב הגנתם, כי עצם הטענה שמעלה התובע כי כשהגיע למקום הייתה כבר קבוצה קטנה של ממתינים בפתח המועדון, יש בה כדי להראות כי המועדון היה באותה העת בתפוסה מלאה, ואורחים שביקשו להיכנס נאלצו להמתין שבליינים אחרים יפנו את המועדון.

45.בסעיף 8 לכתב ההגנה נטען כי אם המארח אמר לתובע כי הכניסה הינה "לפי רשימות", ניתן ללמוד מכך כי התובע ביקש להיכנס ללא תור, דבר השמור רק למוזמנים לאירועים פרטיים על פי רשימת מוזמנים שמגיש מזמין האירוע.

46.הנתבעים טענו כי מכתב התביעה שצורף כנספח א' עולה כי התובע מייחס לעצמו "מבטא ערבי קל", ואין הדעת נותנת כי המארח בכניסה יכול היה להתייחס למבטאו הקל של התובע ברעש ובהמולה השוררים במקום.

הישיבה המקדמית

47.ביום 1.10.14 התקיימה הישיבה הראשונה, אולם מכיוון שב''כ הנתבעים 2 ו - 3 לא זומן, נקבע דיון נוסף ליום 10.11.14.

48.ביום 10.11.14, בתחילת הישיבה, בית המשפט התבקש ע''י הנתבעים 2 ו - 3 לנחש מיהו התובע על בסיס חזותו, ובית המשפט לא הצליח לזהות.

49.בדיון ולאחריו העלו הצדדים טענות שונות לגבי הצגת הקלטת שהוזכרה בכתב התביעה.

תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 1

50.לאחר הדיון, הנתבעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, עליו חתם עובד הנתבעת, מר אסף בלוקה.

51.מר בלוקה חזר על תוכן כתב ההגנה, וצירף לתצהירו פרסומים מאתר האינטרנט של המועדון בדבר האירועים המתקיימים והכניסה למקום.

52.מהפרסום עולה שימי ראשון ושלישי מכונים "פנוי לאירועי חברות", ורביעי "גילאי 23 פלוס". בחמישי, שישי ושבת נגבה תשלום בגין הכניסה, חמישי ושישי 25 ₪, וכן צוין "26 פלוס", ובשבת 30 ₪, וכן צוין "20 פלוס".

53.כמו כן צורף לתצהיר דף ובו פרסום של שאלות ותשובות, ובו בין היתר השאלות והתשובות שלהלן.

54."איך נכנסים לרשימות של המקום"? ועל כך התשובה "אין רשימות כניסה למקום. הרשימות היחידות בכניסה היא של אירועים אשר הזמינו שולחן מראש".

55.כמו כן מופיעה שאלה לגבי תמונות שצולמו במקום, והתשובה מפנה, בין היתר, ליח"צנים הספציפיים של כל ליין", כי "כל יום מתנהל יחסית עצמאית".

56.שאלה אחרת מתייחסת לרשימות התפוצה, ושם התשובה היא "כל יח"צן שולח הודעה לרשימת התפוצה שלו", וכן נכתב כי אם היח"צן יסרב לבקשה למחוק פונה מרשימת התפוצה, ניתן לפנות לנתבעת 1 ו"אנו נדאג לכך אישית".

57.בתצהיר פורט כי על פי ההסכמות בין הנתבעים, שהוזכרו בכתב ההגנה, שולמו למר קובי צור אחוזים מהכנסות האירוע, אחוזים ממכירות הבר, וכן שולמו החזרי הוצאות עבור צוות עובדיו, הכולל בין היתר, קופאית, צלם, תקליטן ואנשי שיווק".

58.מר בלוקה הוסיף והצהיר כי הנתבעת 1 היא זו שנתנה את שירותי האבטחה על פי דרישת משטרת ישראל לצורך בידוק בטחוני, למניעת אירועים פליליים וביטחוניים.

59.מר בלוקה חזר בתצהירו על הטענה שהופיעה מספר פעמים בכתב ההגנה, לפיה התובע טעה כאשר חשב "כי הינו מוזמן לאירוע ע''י יח"צנית העובדת במקום בשם "גלי" ושמו נרשם ברשימות".

תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים 2 ו - 3

60.גם הנתבעים 2 ו - 3 הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם , וזאת לאחר "צפייה בסרטון שצירף התובע", עליו חתם מר קובי צור, נתבע 3.

61.מר צור הצהיר כי הוא בעל המניות והדירקטור של הנתבעת 2, אשר ערכה מסיבות במועדון צ'ין-צ'ין יום אחד בשבוע "בשיתוף" עם נתבעת 1 (ראה סעיפים 1 ו-4).

62.מר צור הצהיר כי התובע הינו תובע סדרתי אשר הגיש תביעות רבות כנגד מועדונים ומסעדות, בטענה של הפליה מטעמי גזע, לאום או דת בכניסה למקומות בילוי, ופירט מספרי תביעות.

63.מר צור הצהיר כי האירוע לא זכור לו או לצוות עובדיו, וכי "אם היה מתרחש אירוע חריג כזה, אני הייתי אמור להיות מודע על כך מצוות העובדים בין אם בזמן אמת ובין אם לאחר מכן".

64.מר צור הצהיר לאחר שצפה בסרטון, כי רואים בו שהתובע, לכל אורך הסרטון, לא ניגש לכניסה ולא ביקש להיכנס למועדון, וממילא גם לא סורב - "התובע עומד בצד הברזלים התוחמים את הכניסה ומטריד את העובדים בצעקות, ברעש השורר במקום, העובדים כלל אינם מבינים מה הוא רוצה ומתייחסים אליו כאל תימהוני" (סעיף 5).

65.מר צור הוסיף והצהיר כי בערב האירוע הנטען, שהו במועדון "לקוחות ערבים לא מעטים כמו גם ממוצא שונה אחר", והפנה בתצהירו לכניסתו של אורח שחום עור, המתועדת בסרטון.

66.מר צור הצהיר כי התובע נוהג לבקר גם במועדון אחר אותו הפעיל מר צור, מבלי שנתקל בהפליה. מר צור תיאר בתצהירו את תהליך כניסת האורחים למועדון, הכולל מתן עדיפות ל"מוזמנים לאירועים פרטיים שהוזמנו מראש, להם נשמר מקום תמיד. מוזמנים כאלה גם לא משלמים עבור הכניסה, והם מוכנסים על פי רשימה שמוסר המארח".

67.מר צור קבל בתצהירו על כך שהתובע פנה שלושה חודשים לאחר האירוע, ולכן לא ניתן לבדוק את מצלמות האבטחה במקום.

68.מר צור הצהיר כי אינו מכיר את מספר הטלפון של גלי.

69.מר צור קבל בתצהירו על מעשה הרמייה, לטענתו , של התובע , מכיוון שהזמין מגלי מקומות ל"שתי זוגות".

70.מר צור הסביר בתצהירו את הצורך בהצבת מאבטחים שימנעו אי סדר מצד המבקרים.

71.מר צור התייחס בתצהירו לדברי התובע בסרטון, לפיהם הוזמן על ידו, והצהיר כי אינו מכיר את התובע ולא הזמין אותו.

72.עוד הוסיף מר צור והצהיר "אני רואה בסרטון שהמארח אף אמר לתובע שאם הוזמן על ידי, שיתקשר אליי כדי שאשלח למארח מסרון שהתובע הוא מוזמן שלי ויכול להיכנס, אלא שהתובע כמובן אינו מתקשר אליי וגם אם היה מתקשר לא הייתי מאשר את כניסתו ללא תשלום".

73.מר צור טוען בתצהירו כי בסרטון רואים שהתובע אינו יודע מיהו מר צור, וקורא לאנשים שונים בשמו של מר צור, והוסיף - "גם כשאני יוצא מהמועדון לכניסה למספר דקות, התובע כלל אינו פונה אליי, ואם היה פונה, הייתי מפנה אותו לכניסה ככל אורח רגיל".

74.מר צור מוסיף וטוען בתצהירו כי צפה בסרטון אחר מתביעה אחרת, וגם שם התובע אינו ניגש לכניסה, אלא עומד בצד ומצלם את הנכנסים ומטריד את העובדים בצעקות.

75.מר צור הצהיר כי לאחר הדיון הבחין בתובע בשתי הזדמנויות שונות, וגם שם עמד התובע בצד הכניסה, וצילם את הנכנסים באותו אופן.

הבאת ראיות

76.ביום 5.02.14 הובאו הראיות בפניי. במסגרת השלמה לתצהיר עדותו הראשית של התובע, הוגשה והוקרנה בפניי הקלטת, שלטענת התובע צילם בערב האירוע, וסומנה כ-ת/1.

77.מהפרוטוקול בו בית המשפט רשם מדי פעם את רשמיו וכן הערות שביקשו הצדדים כי תירשמנה, עולה כי צילום האירוע החל בשעה 00:16 ליד הכניסה למועדון, והצילום ממוקד תחילה בנעשה בנקודת הכניסה למועדון, ומדי פעם מתועד המגע הראשוני בין העומדים בתור לבין הצוות הניצב בשער המועדון.

78.יצוין ששער המועדון, לצורך העניין, הוא פתח של מתחם המגודר בגדרות בקדמת המועדון, כאשר הצוות ניצב בתוך המתחם המגודר ומתרכז בקבלת העומדים בפתח המתחם המגודר.

79.בית המשפט התרשם כי הנכנסים הם בעלי חזויות שונות, לרבות שחומי עור, נשים, גברים, גילאים שונים, מטופחים ומרושלים. חלקם הציגו תעודת זהות שנבדקה ע''י העובדים בפתח, וחלקם לא.

80.בחלקם ניכר שהם מכירים את מי שאישר כניסתם, ממחוות של חיבוק וטפיחות. לא הבחנתי שמי מהנכנסים נשאל שאלות, ורק מאחד מהנכנסים נמנעה הכניסה למרות שהציג תעודת זהות.

81.בשלב מסוים נשמעה הקריאה "קובי", והתובע העיד בפניי כי הוא זה שהשמיע את הקריאה, וכי עשה כן משום ששמע "אנשים מדברים ביניהם שזה קובי. השעה 00:23".

82.לשאלת בית המשפט מדוע התובע לא תיעד בצילום ניסיון שלו להיכנס, ענה "הגעתי למועדון בערך בשעה 23:30, אמרתי להם וזה אחרי שאמרו לי לא. כשבית המשפט שואל אותי אם צילמתי את הרגע שבו הגעתי ואמרו לי לא, אני עונה שאני לא זוכר אם יש לי את הצילומים שלפני זה. רואים שאני מבקש עכשיו מהם להיכנס".

83.בשעה 00:18 נראה מי שמאוחר יותר יזוהה כמר קובי צור. בית המשפט ציין כי הצדדים שומעים כעת את התובע אומר "גבר אני מוזמן של קובי", ולאחר מכן בית המשפט שמע את מי שיזוהה לאחר מכן כמר שיר פיקסלר אומר "שקובי ישלח לי הודעה".

84.בית המשפט תיאר בפרוטוקול את ההשתלשלות כלהלן: "התובע אומר לאדון שתואר קודם לכן, קובי שם, ואותו אדון מסתכל שמאלה וממשיך בענייניו ואומר שקובי יגיד לי. לאחר מכן רואים את המאבטח עם המשולש בצווארון (שיר פיקסלר – ע.ה.) עומד, כאשר בינו לבין קובי אדם נוסף קירח. בשעה 00:25 מצולם בחור גבוה שעל חולצתו יש ציור של ילד עם משקפיים, והתובע טוען שהוא ביקש ממנו להיכנס".

85.הבחור שעל חולצתו מצולם ילד עם משקפיים זוהה לאחר מכן כמר דניאל מזור.

86.בשעה 00:25 נראה התובע מציג למצלמה את תעודת הזהות שלו, כאשר הוא לכאורה מניף אותה קדימה לכיוון מתחם הכניסה המגודר. ב"כ הנתבעים 2 ו - 3 טען שהתובע מראה את התעודה לעצמו ולא למי שצריך.

87.בשעה 00:26 שינה התובע את זווית הצילום כך שנעמד מצידו השני של המתחם המגודר, וצילם משם את נקודת הכניסה למתחם. בשעה 00:27 התובע טוען שרואים אותו "מתחיל לדבר עם שיר ומראה לו את תעודת הזהות שלי ושואל אותו:"קובי שלח לך הודעה?".

88.ב''כ הנתבעים 2 ו - 3 טען ששיר אמר "אתה מכיר את קובי? שישלח לי הודעת SMS עם השם שלך. מאז שהתחיל הסרט אנו לא רואים את התובע עומד בפתח עצמו, או לטענתי, אפילו להתקרב".

89.לאחר כ-40 דקות של צפייה בסרט, בית המשפט מורה לתובע "לבחור כעת את השלב הבא בסרט, שלדעתו הוכיח בצורה הטובה ביותר את טענתו". התובע חיפש ומצא שלב בו "התובע צועק אסור שיהיו הפליות ושואל – זה קובי? צועק – אני לא נכנס אז? שואל את הבחור עם הצווארון המשולש (שיר פיקסלר – ע.ה.) – אז אני לא יכול להיכנס? אין תשובה. התובע אומר תודה רבה לילה טוב".

90.ב''כ הנתבעים 2, 3, טען - "כאן במכוון הוסתר דבר מה שבו התובע טוען מפני אותו בחור – נתתי לך תעודת זהות. הבחור אומר – לא נתת לי תעודת זהות. את התעודת זהות הוא כביכול הציג למישהו אחר בהתחלה".

91.לאחר הקרנת הסרט החלה חקירתו הנגדית של התובע. התובע ענה לשאלות לגבי מוצאו, מגורי הוריו, מצבו האישי, דתו ומקום עבודתו ומגוריו.

92.התובע נשאל מדוע קנה מצלמה, ועל כך ענה "קניתי את המצלמה הזו גם למטרה נוספת, לא רק לתעד. אני אוהב לצלם כל מיני דברים בחיים שלי". התובע הכחיש כי הגיע למועדון כדי לתעד את הפלייתו בכניסה.

93.התובע נשאל מדוע לא הפעיל את המצלמה ברגע שנמנע ממנו להיכנס, ועל כך ענה "הפעלתי, למה לא הפעלתי?"

94.התובע טען תחילה שיח"צנית אמרה לו שכשיגיע, לומר שהגיע "מוזמן מקובי", וכאשר עומת עם תוכן המסרונים שצירף לכתב התביעה, אישר שאמרה לו "תגיד שהגעת דרכי".

95.התובע טען שנתבע 3, מר צור "פעם אחת עשה מסיבה שם בקלרה, באתי לשם ואמרו לי אתה לא נכנס. כנראה שידעו שאני התובע מהזה, אז אמרו לי כנס כנס. יש לי צילום של זה".

96.התובע נשאל לגבי תביעות קודמות שהגיש בגין הפלייתו, ועל כך ענה כי הוא מתגורר באזור המרכז כמעט 15 שנה "השם שלי זה עומרי קיס בפייסבוק. אני מדבר עם כולם אבל לא כולם יודעים שאני ערבי. אני מגיע למסיבה, מדבר עם היחצ''ן, הכל טוב ויפה. יודעים שאני ערבי, קודם כל אני לא נכנס, היחצ''ן מוחק אותי מהפייסבוק". לשאלת בית המשפט כיצד יודעים שהוא ערבי, ענה "לפי המבטא, לפי דיבור".

97.התובע טען "יש מקרים שהייתי באיזה שהוא מועדון, ואז פתאום ראיתי את קובי צור, ואז הוא הלך להגיד להם אל תכניס אותו, לא שמעתי אבל ראיתי שהוא מסמן להם, ולא הכניסו אותי. כנראה שהוא אמר להם אל תכניסו אותו כי הוא ערבי".

98.בשלב זה ביקשו הנתבעים 2 ו - 3 להקרין סרט שצורף לתביעה אחרת שהגיש התובע. עיינתי בסרט על אף התנגדות ב''כ התובע.

99.התובע עצמו הקרין את הסרט מהקלטת שמסר לו ב''כ הנתבעים 2 ו - 3 על אותו מחשב נייד שקודם לכן הוקרן באמצעותו ת/1. בתחילת הקרנת הסרט התובע העיד כי שומעים אותו שואל גברת מה שם המקום, והיא עונה "רק מוזמנים". לאחר מכן התובע העיד שרואים אותו בשעה 00:30 אומר "סליחה אפשר להיכנס?".

100.ב''כ הנתבעים 2 ו - 3 טען ש"השיחה הזו מתנהלת הרחק מהכניסה בצד, עם איזשהו מאבטח שסתם עומד שם".

101.בחקירתו החוזרת השיב התובע כי האירועים המפורטים בסעיפים 14 ו-15 לתצהירו, לעניין מניעת כניסתו, אירעו "איך שהגעתי בשעה 23:30" וכי הקטעים לא נראים במצלמה.

102.בחקירתו הנגדית ע''י הנתבעת 1 השיב התובע "כשאני יוצא מהבית אני לא מחפש לתבוע ואני לא חושב על זה, אבל אני לוקח את האפשרות שמשהו מפלה אותי", וכי המצלמה "כל הזמן איתי במפתחות של הבית".

103.התובע נשאל לעניין תשובתו כי אינו מכיר את קובי, שעומדת בסתירה לטענתו שקובי הזמין אותו, ועל כך ענה ,"אני זוכר אז באותה תקופה שדיברתי עם היח"צנית, אז אמרה לי, אני ככה זוכר שהמסיבה בצ'ין צ'ין של קובי". התובע עומת עם תוכן המסרון שצירף לכתב התביעה, לפיו גלי עונה לו כי אינה יח"צנית שם, ועל כך ענה "זה מה שהיא דיברה איתי".

חקירת מר אסף בלוקה

104.המצהיר מטעם הנתבעת 1, מר אסף בלוקה, נחקר בחקירה נגדית ע"י התובע. מר בלוקה השיב כי הוא אישית לא מפרסם פרסומים, וכשעומת עם נספחי תצהירו ונשאל מי כתב את השאלות והתשובות, ענה "לא זוכר", וכי חלק מהתשובות "לא אמת, הן כבר לא רלוונטיות".

105.מר בלוקה אישר שכל הידוע לו, ידוע לו ממה ששמע מאחרים.

106.בחקירתו הנגדית ע''י הנתבעים 2 ו - 3 ענה מר בלוקה לעניין חלוקת ההכנסות, כי נתבעת 1 "לא מתחלקת בהכנסות אלא נותנת עמלות למארגני המסיבה. היא משלמת לקובי צור".

חקירת מר קובי צור

107.המצהיר מטעם הנתבעים 2 ו - 3 מר קובי צור, נחקר בחקירה נגדית ע''י התובע.

108.מר צור נשאל לגבי התביעות שהגיש התובע, ואשר מר צור הזכיר בתצהירו והשיב "אני מכיר את המועדונים, את הבעלים. יודע על התביעות, את המספרים לא זכרתי, עסקתי במועדונים".

109.מר צור זיהה את הבחור עם החולצה השחורה והצווארון המשולש בסרט ששימש כמארח, כעובדו מר שיר פיקלסר, ואת הבחור שנראה בסרט עם החולצה עליה מופיע ציור של ילד עם משקפיים, כמר דניאל מזור כ"בן דוד יקר שלי". כאשר נשאל מה היה תפקידו של מר מזור, סירב תחילה לענות, אך לאחר מכן אישר שעובד אצלו.

110.מר צור טען שהתובע לא ביקש ממר מזור להיכנס למועדון.

111. כשנשאל מר צור עם מי שוחח לפני שהגיש את כתב ההגנה, ענה "אני לא מבין את השאלה".

112.לאחר מכן נשאל האם בעת הגשת כתב ההגנה היה מודע לאירוע ונסיבותיו, ועל כך ענה "משמע, בעיניי לא היה אירוע, לא ידעתי עליו. כי אירוע שקורה במקרה שלא מכניסים מישהו, זה אך ורק באישור שלי. אין דבר כזה לא להכניס מישהו על דעת עצמו, אלא אם כן הוא מתחת לגיל 21".

113.כשנשאל אם תימהוני עומד בפתח שעה וחצי זה הופך להיות לעניינו, ענה "לא ידעתי על האירוע, משמע לא יכול לענות על השאלה, אבל אני יכול להגיד עקב הניסיון שלי בלילה במועדונים, שיש בן אדם תימהוני ולא חסר כאלה, צריך להשתדל להימנע מאנשים שיכולים לגרום לאירוע כלשהו עקב מקרים שראיתי שקרו, של ילדים שגרמו לאלימות. אבל בכל זאת נתנו לו התייחסות, למרות שראו תימהוני בשער".

114.מר צור שב וענה לשאלות נוספות בעניין הטיפול בבליין שמטריד בצעקות בכניסה, כי "לא היה אירוע" ולבסוף אמר "לפי הסרטון שראיתי הוא בחר לא להיכנס. הוא בא לעשות כסף, הוא לא ניגש לשער".

115.בחקירה נגדית ע''י נתבעת 1 ענה מר צור כי עשה מסיבה "בשת''פ עם המקום", וכי המארח והאנשים שעמדו בכניסה למקום מלבד האבטחה, היו אנשים שלו "ועוד מנהל מטעמי, מיקי".

116.מפאת התארכות הדיון, לרבות אורכו של הסרט שהוקרן והפרוטוקול הארוך, קבעתי כי הסיכומים בע''פ לא יישמעו מיד לאחר סיום החקירות כמצוות התקנות, והוריתי על הגשת סיכומים במועדים קצרים.

סיכומי התובע

117.התובע טוען בסיכומיו כי בשעה 23:30 לערך, כשהגיע התובע למועדון, עמד בכניסה מר שיר פיקסלר, שזהותו נחשפה במסגרת החקירה הנגדית, והוא זה שדחה את בקשת התובע להיכנס, בנימוק שהכניסה היא "לפי רשימות", וכי עשה זאת לאחר ששמע את מבטאו הערבי של התובע. כשהתובע הפנה אותו לגלי, ענה לו כי אינו מכיר שום גלי.

118.התובע טען כי בשלב זה התערב בשיחה אדם נוסף מטעם המועדון, שביקש לראות את תעודת הזהות של התובע, ובניגוד לסברתו של התובע כי אותו אדם הוא קובי צור, גילה אחרי דיון ההוכחות כי שמו של אותו אדם הוא דניאל מזור.

119.התובע טוען כי לאחר שהבין שכניסתו לא מותרת אך ורק מטעמים פסולים – רק מחמת היותו ערבי, בעל מבטא ערבי וחזות מזרחית-ערבית, הוציא מצלמת וידאו והחל מצלם את הכניסה למועדון, ניסה שוב את מזלו וביקש להיכנס, אך סורב או זכה להתעלמות.

120.במשך כל זמן ההמתנה (שעה וחצי), נכנסו למועדון עשרות בליינים אשר לא נשאלו אם הם מוזמנים ולא התבקשו לשלוח מסרון, ולא הופיעו "ברשימות" שלא קיימות. מעטים הציגו תעודת זהות כדי לוודא את גילם – הא ותו לא.

121.התובע הסביר מדוע בסרט רואים כי הוא עומד בצד הכניסה ולא ממש בפתח, מכיוון שכניסתו סורבה בצורה ברורה מרגע שהגיע לכניסה בשעה 23:30, וכי טענה זו לא נסתרה. מרגע זה ואילך התובע "סומן" ע''י הנתבעים ומי מטעמם, וברי כי לו היה ממשיך לעמוד "בפתח הכניסה ממש" ולא בצד כפי שעשה, אזי לא זו בלבד שכניסתו למועדון הייתה נאסרת, ולו רק מטעם זה בלבד, הוא אף היה מסכן את עצמו ואף עלול היה למצוא את עצמו מוכה בידי המאבטחים כמי שמהווה סכנה ביטחונית, ולכן העדיף מעת לעת, בנימוס, לבקש להיכנס.

122.התובע טוען כי עמד בתנאים הנדרשים לפי חוק איסור הפליה סעיף 3 (ג) לעניין הוכחת אחריות הנתבעים, כמי שעוסקים באספקת המוצר או השירות הציבורי, ביחד ולחוד.

123.התובע ציין כי הנתבעים לא הואילו לשמור את סרט האבטחה מיום האירוע, לערוך תחקיר של האירוע ולזמן אף לא אחד מהעדים הנוגעים לעניין.

124.התובע טוען כי הסרט שהוקרן תומך בטענותיו, ואף בלא הסרט די בעדותו האמינה כדי לחייב את הנתבעים.

125.התובע טוען כי עצם העובדה שהנתבעים דרשו רק מהתובע שישלח מסרון לצורך הסדרת כניסתו, מהווה הפליה אסורה כשלעצמה, ומפנה לסעיף 6(3( לחוק איסור הפליה.

126.התובע טוען כי הטענה לקיום רשימות נסתרה ע''י עדות מר בלוקה, שטען שהכניסה למועדון פתוחה לכל.

127.התובע ציין כי במהלך הקרנת הסרט בו נראו ה''ה שיר פיקסלר ודניאל מזור, הנתבעים לא זיהו אותם בשמם בפני בית המשפט, ולכן אילצו את בית המשפט לכנות אותם בפרוטוקול כאלמונים הלובשים חולצות בצבע ובצורה מסוימים.

128.לעניין המסגרת הנורמטיבית, התובע מפנה לסעיף 6 לחוק איסור הפליה, בו קבע המחוקק מספר חזקות המעבירות את נטל ההוכחה מהתובע לנתבע, וטען כי בעניינו מתקיימות החזקות הקבועות בסעיפים 6(2) ו-6(4).

129.התובע הפנה אותי לדברי כב' השופט טננבוים בת''ק (י-ם) 5059/07 מור ארז נ' בר אייזן, שם ציין בית המשפט כי "כיום לאחר החוק, אין ההפליה גלויה וחד משמעית....לעיתים נטען כי יש להזמין מקומות מראש, לעיתים נמסר כי מדובר במסיבה סגורה, לעיתים סתם נטען כי אין מקום, והמבקש ממתין ועיניו כלות ורואות כיצד ברי מזל אחרים נכנסים לפניו, ועוד תירוצים רבים אחרים כיד הדמיון הטובה על הסלקטורית ושולחיה".

130.התובע ניתח את גרסת הנתבעת 1, וטען שלמעשה אין לה גרסה, כינה את עדות מר בלוקה קצרה ומתחמקת, והצביע על הסתירות בעדות זו.

131.לעניין גרסת הנתבעים 2 ו - 3 טען התובע כי אין בה כדי לסתור את טענותיו, וכי גרסתם היא כי אין להם ידיעה באשר לעובדות האירוע.

132.התובע טען כי מר צור ניסה להתחמק מלהשיב על השאלה מה שמו של המארח שעמד בכניסה, וכי שיקר כאשר נשאל מה היה תפקידו של דניאל מזור והשיב "הוא אצל דוד שלו במסיבה".

133.התובע טען כי הגרסה לפיה התובע לא נכנס כי כלל לא ניסה להיכנס, מהווה הרחבת חזית אסורה, והדגיש כי מר פיקסלר "בזמן אמת, טען כי הסיבה היחידה בעטיה אינו מורשה להיכנס היא בגלל שלא נתקבל ס.מ.ס מקובי צור – הנתבע מס' 3 – הא ותו לא".

134.התובע הפנה את בית המשפט למספר פסקי דין, בהם נפסקו פיצויים בגין ביצוע העוולה הנטענת, בסך של 40,000 ₪ ו-50,000 ₪.

סיכומי הנתבעת 1

135.הנתבעת 1 טוענת כי על התובע נטל הראיה להוכיח קיומן של מי מהחזקות המנויות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה, וכי היה על התובע להוכיח כי הנתבע סירב להכניס אותו בשל מוצאו הערבי-מוסלמי, ולא סירב להכניס מבלים אחרים שאינם נמנים על מוצאו של התובע.

136.הנתבעת 1 ציינה כי היה על התובע לזמן את גלי, שנזכרת במסרונים שהציג התובע, ואשר הנתבעים טענו כי לא עבדה אצל הנתבעים 2 ו - 3 כיח"צנית.

137.הנתבעת 1 טוענת כי מצפייה בסרט ההקלטה עולה כי במשך כל הסרט, התובע עומד במרחק של כ-2 מ' מפתח הכניסה בגדר האבטחה, ואינו מנסה להיכנס ו/או להגיע לפתח.

138.הנתבעת 1 טוענת כי התנהגותו החריגה של התובע גרמה למארח ולמאבטח חשש שמא מדובר בתימהוני, ועל כן נמנעו מליצור עמו קשר, ובשל ניסיון עבר עם תימהונים אשר גרמו למהומות ותקריות לא נעימות.

139.הנתבעת 1 טוענת כי טענת התובע לפיה הצילום החל כחצי שעה לאחר הגעתו למקום, אינה סבירה כלל ועיקר, וזאת לאור התנהלותו של התובע במקרים דומים בהם "ישר עם הגעתו התחיל לצלם". הנתבעת 1 אישרה כי ניתן היה להתרשם "כי אכן לתובע יש מבטא כאשר מדבר בשפה העברית, יחד עם זאת ולאור טיב דיבורו בשפה העברית, לא ניתן לזהות את מבטאו במשפט או שניים אלא בדיבור רציף". עוד טענה הנתבעת 1 "הרי שלאור הרעש במקום וכפי שניתן להתרשם מהסרט והבקשה הקצרה הרי שלא ניתן לזהות בוודאות את מוצאו של התובע".

140.הנתבעת 1 מפנה את בית המשפט לעובדה כי בסרט נראו נכנסים למועדון "מבלים שחומי ומבלים כהי עור, מבלים בעלי חזות מזרחית, מבלים מגולחי ראש ומבלים הלבושים בגופיות, כולם הגיעו לפתח הכניסה ונכנסו".

141.הנתבעת 1 טוענת כי מכל האמור עולה שלא עלה בידי התובע להוכיח את החזקה העולה מסעיף 6(2). לעניין החזקה לפי סעיף 6(3), הנתבעת 1 טוענת כי טענת התובע שהמאבטח בפתח המועדון התנה את כניסתו למועדון בקבלת מסרון מקובי, המאשרת את כניסתו, דבר שלא התבקש מיתר המבלים שהגיעו למועדון ונכנסו לתוכו, מהווה חצי אמת.

142.הנתבעת 1 טוענת כי בסיכומיו, התובע השמיט את העובדה כי בפנייתו למאבטח "טען בפניו כי הוא מוזמן של קובי אז ענה לו המאבטח שאם כך הדבר, שקובי ישלח לו הודעת SMS, והסיבה לכך פשוטה ומפורטת בתצהירו של הנתבע 3". הנתבעת הפנתה לגרסה לפיה מכרים ויח"צנים אינם מתבקשים לשלם בכניסה למועדון, להבדיל מיתר המוזמנים אשר משלמים בכניסה.

143.הנתבעת 1 הפנתה את בית המשפט לעניין החזקה המנויה בסעיף 6(4), וטענה כי הטענות הנזכרות לעיל יפות גם לגבי טענה זו.

144.תחת הכותרת "התנהלות התובע", הנתבעת 1 טוענת כי התובע ראה ורואה בחוק אפשרות להתעשר, וכי לצורך כך דאג לרכוש לעצמו מצלמת וידאו מוסווית, וכי עצם הסוואת המצלמה מלמדת על תכנון מראש של התובע.

145.הנתבעת 1 טענה כי התובע הגיש לבתי המשפט למעלה מ-15 תביעות בעילה על פי החוק דנן.

146.תחת הכותרת "מעמד הנתבעת 1", הנתבעת טוענת כי הגם שהינה הבעלים והמפעילה של המועדון, "אין מחלוקת כי באותו ערב בו אירע המקרה הנטען והמוכחש, הנתבעת 2 בניהולו של הנתבע 3, הם אלו שערכו את האירוע במועדון", וכי מהצפייה בסרט עולה כי "הנתבע 3 הינו בעל העניין לתובענה דנן, הוא זה שהפיק את האירוע, המארח במקום הינו עובד שלו, ועל פיו יקום דבר".

147.הנתבעת 1 טוענת כי לא הייתה לה "כל נגיעה לגבי סוג האירוע, המבלים שהוזמנו ו/או כניסת המבלים", והסבה תשומת לב בית המשפט כי בשל טענות אלה הוגשה בתובענה זו בקשה לשלוח הודעה לצד ג', שנדחתה ע''י כב' השופט יעקב שקד.

148.הנתבעת 1 ביקשה, לאור כל האמור לעיל, לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובע בהוצאות הולמות של ניהול ההליך דנן.

סיכומי הנתבעים 2 ו - 3

149.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי אינם נוקטים במועדון בכל הפליה, וכי התובע לא ביקש כלל להיכנס למועדון. עוד הוסיפו וטענו כי התובע הינו "תובע סדרתי" ומתוחכם, אשר הגיש לאחרונה לפחות 15 תביעות כנגד מקומות בילוי באותה טענה של הפליה, וכי למעשה ביקורו במקום לא נועד כלל לצרכי בילוי, אלא לצרכי פרובוקציה מבוימת, שתאפשר לו להגיש תביעה סדרתית נוספת, שאין ביסודה כל ממש, תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט לצורך עשיית עושר.

150.הנתבעים 2 ו - 3 התייחסו לטענות התובע וטענו כי פרט לגרסתו, סומך התובע את יתדותיו בסרטון שצילם במהלך האירוע, אלא שמעיון בסרטון עולה כי אין כל סיוע לטענתו כי לא הוכנס למועדון בשל "מוצאו הערבי, חזותו, צבע עורו ומינו".

151.הנתבעים 2 ו - 3 תהו כיצד ניתן ללמוד על מוצא ערבי של אדם במהלך השניות בהן אורכת הכניסה למועדון וברעש השורר בה, זאת כאשר הלאום או הדת אינם רשומים בתעודת הזהות.

152.הנתבעים 2 ו - 3 ציינו כי גם בית המשפט לא זיהה באולם את התובע, ומכך מסיקים כי לא חזותו היה בה כדי למנוע את כניסתו למועדון.

153.הנתבעים 2 ו - 3 אישרו כי ניתן ללמוד מדיבורו של התובע כי "הוא בעל מבטא ערבי קל", אך טענו כי אין בכך כדי לסייע לתובע שכן מהסרטון עלה שהבאים בשערי המועדון לא נדרשו לומר מילה וחצי מילה בעת כניסתם, וכן חזרו והפנו לרעש החזק השורר במקום.

154.הנתבעים 2 ו - 3 טענו כי חזותם המזרחית המובהקת של חלק מהנכנסים הנראים בסרטון "מאפשרת להניח באופן סביר כי חלקם היו ערבים", והפנו לדבריו של התובע לפיהם בילה במועדון בשם "קלרה", המופעל בידי אותם הנתבעים.

155.הנתבעים 2 ו - 3 הפנו לתשובתו של התובע לשאלה מדוע לא הפעיל את המצלמה מיד כאשר סורבה כניסתו, וטענו כי תשובתו לפיה הפעיל את המצלמה , נסתרת בראיותיו שלו עצמו, שכן החל לצלם את הנעשה כ-45 דקות לאחר שלטענתו הגיע למקום.

156.הנתבעים 2 ו - 3 מציינים כי אין כתב התביעה מבהיר מדוע נקט התובע שיהוי בן כ-8 חודשים בהגשת תביעתו, וסיפקו תשובה אפשרית לפיה התובע רצה להיות בטוח שסרטי מצלמות האבטחה הנשמרים לשבועות מספר, כבר נמחקו.

157.הנתבעים 2 ו - 3 מפנים את בית המשפט לפרוטוקול דיון אחר בו ב''כ הנתבעים כאן מייצג גם את הנתבעים שם, וצירפו את פרוטוקול הדיון שם כדי לבסס את טענתם כי בתיק האחר התובע התחיל לצלם עוד קודם להגיעו למועדון, ומכאן מסיקים שהתובע מנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, בכך שלא הביא ראיה לדברים שהתרחשו במשך 45 דקות לאחר הגיעו למועדון.

158.הנתבעים 2 ו - 3 טוענים על בסיס האמור לעיל, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי לא הוכנס למועדון וכי לא אופשרה כניסתו בשל מבטאו הערבי הקל.

159.הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי נטל הוכחת התביעה הוא על התובע, וכי כדי להפוך את הנטל, על הנסיבות להראות כי חלה אחת החזקות המפורטות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה.

160.לעניין החזקה הראשונה בסעיף 6, הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי התובע אינו עומד בה, שכן לא הראה כי ניגש כלל לכניסה למועדון וביקש להיכנס, וממילא גם איש לא בירר דבר כלשהו בעניין מוצאו.

161.לעניין החזקה השניה בסעיף 6, הנתבעים 2 ו - 3 טענו שהתובע לא הראה באופן כלשהו כי נמנעה כניסתם של אנשים נוספים בשל מוצאם הערבי.

162.הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי התובע אינו עומד בתנאי החזקות השלישית והרביעית גם כן, שכן לא הותנה כל תנאי בכניסה למקום, למעט תשלום דמי הכניסה בגיל 21.

163.הנתבעים 2 ו - 3 מפנים לסעיף 13 לתצהירו של נתבע 3, לפיו רק מוזמנים לאירועים פרטיים על פי רשימה שמית שמוסר עורך האירוע, אינם משלמים דמי כניסה ואינם ממתינים בתור.

164.הנתבעים 2 ו - 3 מפנים את בית המשפט לתוכן המסרונים שהציג התובע, שבאחד מהם כתב כי הוא מגיע עם שני זוגות, כדי להצביע על רמיה שנקט התובע, כפי שעשה לטענתם בתיק אחר, וזאת כדי להעיד כי התובע תכנן מראש וביים את מהלך הדברים כדי שיוכל להעלות טענת הפליה שאין לה כל בסיס.

165.הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי הצגת תעודת הזהות בסרטון ע''י התובע, מבוימת, ומנמקים: "על אף שהתובע אינו נראה צעיר מגיל 21 וכלל לא נתבקש להציג תעודת זהות, הרי שכשהוא עובר מצד אחד של הרחבה לצידה השני, הוא מוציא ומראה למצלמה את תעודת הזהות שלו, כביכול כאילו הציגה בכניסה אליה כלל לא ניגש. גם בסיומו של הסרטון, בעודו עומד בצידה הימני של רחבת הכניסה, הרחק מהכניסה עצמה, התובע שולף את תעודת הזהות שלו למצלמה, ולאחר מכן טוען באופן שקרי בפני העובד העומד בצד כי האחרון לקח ממנו את תעודת הזהות".

166.הנתבעים 2 ו - 3 מפנים לטענת התובע כי הוזמן למסיבה ע"י יחצנית בשם גלי, וטוענים כי אין להם עובדת ו/או יחצנית העונה לשם גלי, ואין הם יודעים מי היא. גם מספר הטלפון המופיע במסרונים אותם צירף התובע, אינו מוכר להם.

167.הנתבעים 2 ו - 3 מפנים לעובדה שהתובע צעק באופן שקרי כי הוזמן ע"י הנתבע 3 ולא ע"י גלי.

168.כמו כן הפנו לסתירה בגרסת התובע לעניין טענתו כי גלי אמרה לו שיגיד שהוא מוזמן מקובי, שאין לה תימוכין בתוכן המסרונים.

169.הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי אין אלה השקרים היחידים בהם נתפס התובע. הם מפנים לרישא בתביעתו, שם טען התובע, לטענתם, במטרה להאדיר את חשיבותו, כי הינו בעל תואר ראשון במדעי המחשב, וטוענים כי התואר הראשון במדעי המחשב בו מתהדר התובע אינו אלא "קורס מחשבים" אותו עבר בחודש אוקטובר האחרון.

170.לעניין היחסים בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, הנתבעים 2 ו-3 מפנים את בית המשפט לעדות העד מטעם הנתבעת 1, לפיה הנתבעת 1 הינה האחראית על האבטחה ומי שמימנה את האבטחה במועדון, וכי היא לא מתחלקת בהכנסות אלא נותנת עמלות למארגני המסיבה, והיא שילמה לנתבע 3.

דיון והכרעה

171.טענות הצדדים תוארו בהרחבה, כיוון שהמחלוקת היא עובדתית, כאשר הגרסאות של בעלי הדין מתנגשות זו בזו, ועל בית המשפט להכריע ביניהן. להלן הגרסאות הראשוניות כפי שהופיעו בכתבי התביעה וההגנה.

172.גרסת התובע היא כי הגיע למועדון לאחר תיאום במסרונים ליח"צנית עמה הוא מקיים קשר בפייסבוק, שכתבה לו במסרון כי אומנם אינה יח"צנית שם, "אבל דאגתי לך", ולשאלתו "להגיד שאני ברשימות שלי מי?" ענתה "תגיד שהגעת דרכי כשתהיה בסלקציה".

173.כשהגיע התובע למקום בשעה 23:30, מר שיר פיקסלר שאת זהותו לא ידע בזמן האירוע, "הודיע לתובע כי הכניסה הינה "לפי רשימות". התובע הודיע לסלקטור כי הגיע דרך גלי והוא ברשימות של גלי. הסלקטור, לאחר ששמע את מבטאו הערבי של התובע, הודיע לתובע כי הוא "אינו מכיר שום גלי" בשלב זה התערב בשיחה אדם נוסף, מר קובי צור (למיטב ידיעתו של התובע) – הנתבע מס' 3, וביקש לראות את תעודת הזהות של התובע. התובע נתן את תעודת הזהות שלו כפי שהתבקש, ואז אמר לו מר קובי צור פעם נוספת כי הוא אינו יכול לבוא בשערי המועדון".

174.התובע טען כי המתין בשערי המועדון וראה לנגד עיניו "כיצד נכנסים למועדון בליינים נוספים, אשר לא נשאלו לגבי רשימות, ובטח ובטח שלא נתבקשו להציג תעודת זהות", ולכן לאחר כשעה אם לא למעלה מכך, (סעיף 17) ושעה וחצי (סעיף 18) בה ניסה שוב ושוב להיכנס, כאשר פעם אחר פעם סירב הסלקטור להכניסו פנימה, עזב מושפל ופגוע עד עמקי נשמתו.

175.גרסת הנתבעת 1 היא כי הכניסה למועדון בבעלותה פתוחה לכל, אך בד בבד טענה כי התובע טעה לחשב שמופיע ברשימות. כמו כן טענה כי מי שהיה אחראי לכניסה למועדון ביום האירוע הוא מר קובי צור, וכי תנאי להתקשרות ביניהם הוא כי קיום המסיבות יהיה כפוף לכללי הדין, ובהם איסור על הפליה בכניסה למועדון.

176.לגרסת הנתבעים 2 ו - 3 כאשר ישנה תפוסה מלאה , יש מי שנאלצים להמתין עד שיתפנה מקום וכי האירוע כלל לא זכור להם. התובע הינו תובע סדרתי שעשה מוצאו לקרדום לחפור בו לצורך עשיית עושר, וכי המסיבות נערכות בשותפות בינם לבין הנתבעת 1.

177.כאשר כתב התביעה מוגש שלושה חודשים לאחר האירוע, והתובע אינו מצרף מכתב דרישה שנשלח לנתבעים מיד לאחר האירוע, קיים קושי מבחינת התובע להוכיח את תביעתו, שכן מן הסתם הצילומים שנערכו במקום נמחקו, אם כי הנתבעים לא טענו כך במפורש.

178.אולם התובע עצמו אפשר לנתבעים להציב גרסה נגדית כדי לסתור את טענותיו, משהעביר לנתבעים לפני הגשת תצהירם סרט שצולם על ידו , שאין חולק כי תיאר, גם אם לטענת הנתבעים באופן חלקי, את האירוע , או חלק ממנו, באותו ערב.

179.לכאורה, מרגע שהגיעה הקלטת ובה הסרט לידי הנתבעים לאחר הישיבה המקדמית, היה על הנתבעים לבקש לתקן את כתב הגנתם ולהציג גרסה נגדית, דבר שנמנע מהם עקב הגשת התביעה בשיהוי של 3 חודשים וללא מכתב דרישה מיד לאחר קרות האירוע.

180.הנתבעים בחרו שלא להגיש כתב הגנה מתוקן, אלא להציג גרסה נגדית לאירועים שתועדו בסרט, באמצעות תצהירו של מר קובי צור שטען שלמרות שרואים אותו באירוע, כלל לא היה ער לנוכחותו של התובע , או לשיחות שקיים התובע עם מי מעובדיו. יותר מכך, מצופה היה הנתבעים 2 ו - 3 להגיש תצהירים מטעם ה"ה שיר פיקסלר ודניאל מזור, שבית המשפט צפה בהם מנהלים דין ודברים עם התובע, ובחלק מהשיחות אף ניתן היה לשמוע בבירור את תוכנן.

181.יתכן ועדים אלה היו מבססים את טענת הנתבעים, שהדברים הנשמעים מפיהם הם בגדר הוצאת דברים מהקשרם, וכי המעשים המיוחסים להם בשעה 23:30, שלא תועדו בסרט, כלל לא ארעו.

182.בנוסף למחדל אי העדת ה"ה פיקסלר ומזור , בולט שינוי מהותי בגרסת הנתבעים משלב הגשת כתבי ההגנה , דרך הגשת התצהירים והגשת הסיכומים.

183.הגרסה הראשונית בכתב ההגנה של נתבעת 1 הייתה שהתובע טעה לחשוב ששמו נכלל ברשימות.

184.הגרסה הראשונית של נתבעים 2 ו – 3 , הייתה שהמקום היה בתפוסה מלאה ועל התובע היה להמתין בתור כדי שמי מבאי המועדון ייצא.

185.בתצהירו של מר צור, עלתה גרסה חדשה לפיה התובע כביכול ביקש להיכנס ללא תשלום באמצעות אישור של מר צור, וכי אישור זה לא ניתן כי מר צור לא מכיר אותו.

186.לא רק שגרסה זו שונה מהגרסה המקורית , אלא שהיא אינה מתיישבת עם העובדה לפיה בימ"ש צפה בסרט בתובע שואל מספר פעמים "אני לא נכנס ?" ואיש לא ענה לו "שלם ותכנס".

187.מכאן שהסרט שהובא בפניי , מחדלם של נתבעים 2, 3, להעמיד גרסה נגדית ע"י הבאת העדים הנוגעים לעניין מטעמם, ה''ה פיקסלר ומזור, ושינוי הגרסה , מעורר שאלות ומטה באופן משמעותי את הכף לחובתם של נתבעים 2 ו -3 .

188.לא זו אף זו, התרשמתי מחקירתו של מר צור, כפי שתואר לעיל, שמר צור לא מיהר, בלשון המעטה, לחשוף את זהותם של ה''ה פיקסלר ומזור, ולגבי מר מזור תשובתו הראשונית לעניין תפקידו בערב האירוע, לא הייתה מדויקת, בלשון המעטה.

189.ייתכן שהקרבה המשפחתית בין מר צור לבין מר מזור, גרמה לו לנסות ולהרחיק ככל האפשר את מר מזור מהאירוע, גם במחיר של אי הבאת עדים מטעמו, שהיה בכוחם לסתור , או להפריך את גרסת התובע, שקיבלה חיזוק משמעותי לאחר שבית המשפט צפה בסרט.

190.אכן, כשבית המשפט נשאל בדיון המקדמי האם הוא מזהה אדם בעל חזות ערבית באולם מבין הנוכחים הרבים, הוא לא הצביע על התובע, אולם בית המשפט התרשם שלתובע אכן מבטא ערבי, וכל הנתבעים אישרו בכתבי בי דין מטעמם עובדה זו, גם אם כינו זאת "מבטא ערבי קל".

191.מכאן שגרסת התובע לפיה הוא מוזמן ע"י יח"צנים למסיבות כאשר הוא מזדהה בשם "עומרי" במסרונים, ולאחר מכן נעצר בשערי המועדון כאשר המארח נחשף למבטאו הערבי, תואמת את מהלך הסרט שהוקרן בפניי.

192.לעניין מחדל הנתבעים להביא עדים הנוגעים לעניין, כאן המקום להדגיש כי את טענתם שאינם מפלים ערבים וכי ערבים שהו בעת האירוע במועדון, קל היה לבסס ע"י הגשת תצהיר של מי מאותם אורחים ערבים קבועים שהוזכרו בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו - 3 שכביכול שהו במועדון באירוע, או לחלופין במועדים אחרים , כנטען ע"י הנתבעים. אולם גם עדים נוגעים לעניין אלה, לא הובאו.

193.עוד יצוין שבסרט נצפה אורח שלא הורשה להיכנס ולא הובא כל הסבר לאי הכנסתו בתצהירים מטעם הנתבעים שהוכנו לאחר שצפו בסרט ומכאן שיש מי שלא הורשו להיכנס בערב האירוע ונותר סימן שאלה לגבי הסיבה לאי הכנסתם בהעדר הסבר.

194.למחדלם של הנתבעים להעמיד עדים שיתמודדו עם גרסת התובע, הנתמכת בסרט בו צפה בית המשפט, חשיבות רבה במיוחד לצורך הכרעה בתביעה על פי חוק איסור הפליה, שבו המחוקק מצא לנכון להעביר את הנטל לעניין הוכחת ההפליה, מהתובע לנתבעים, כפי שמתואר בפס''ד ע''א 51160-06-11 שירן חי נ' וועד מקומי רמות מנשה ואח' (להלן: "עניין שירן חי").

195.בעניין שירן חי עלתה טענה דומה להפליה, אם כי שם הטענה התבססה על היות התובע כהה עור, והתובע לא הציג סרט אלא הקלטה של שיחה. כמו כן, באותו עניין נטען כי הוצגה רשימת חברי המועדון כביכול, ובעניין שבפנינו נשמעו ע"י הנתבעים מספר גרסאות לעניין קיום , או אי קיום רשימה, אך בכל מקרה אין חולק שרשימה לא הוצגה בפני בית המשפט.

196.דמיון רב נמצא בין מחדלם של הנתבעים שם לא להעיד את השומר, שהיה צד לשיחה עם התובעים, למחדלם של הנתבעים כאן לא להעיד את ה''ה פיקסלר ומזור, וכן אורח ערבי מבין האורחים הערבים הקבועים שהיו, כנטען, בערב האירוע , או במועד אחר.

197.לנוכח הגרסאות השונות של הנתבעים לעניין הסיבה לאי כניסתו של התובע, כאמור לעיל , יש להעדיף את גרסת התובע לפיה ה''ה פיקסלר ומזור, עובדיו של מר צור, מנעו את כניסתו למקום מיד עם הגיעו עקב מבטאו הערבי ומסקנה זו מבוססת גם על כך שמר פיקסלר נצפה בסרט מפנה התובע בשלב מאוחר יותר באותו ערב לקבלת מסרון מנתבע 3.

198.בגרסת התובע התגלו סתירות כפי שפרטו הנתבעים , אולם חלקם נובעים ממחדלו של התובע לפנות לנתבעים עובר להגשת התביעה כגון החלפת מר מזור במר צור בכתב התביעה כמי שמנע יחד עם מר פיקסלר כניסתו כשניסה להיכנס בתחילת הערב , אולם הגרסה הבסיסית של התובע לגבי השתלשלות האירועים מרגע שהגיע למועדון לא השתנתה באופן מהותי.

199.אשר על כן , בהתאם לחזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק, משהוכיח התובע שמנעו את כניסתו למקום ציבורי עקב מבטאו הערבי, חזקה שהנתבעות פעלו נקטו נגדו בהפליה.

200.חשיבות רבה ייחסו הנתבעים לעובדה שהתובע הגיש תביעות דומות נגד אחרים. אין מקום לייחס לעניין זה חיסרון מבחינתו של התובע. החוק נועד למנוע , או לצמצם ככל האפשר את התופעה של הפליית מגזרים שונים בחברה הישראלית בכניסה למועדונים ומקומות ציבור נוספים, והחלטתו של התובע לעמוד על זכויותיו בעניין זה בכל פעם שהוא סבור שהוראות החוק מופרות, לא רק שאינה ראויה לגנאי, אלא להפך. הוא משמש לכאורה כתובע ייצוגי, נושא דגל המאבק בהפליה עבור אחרים, לצורך ענייננו , ערבים , שאולי מוצאים עצמם לעתים מבוזים ומושפלים בשערי מועדונים , אך בוחרים להרכין ראש ולא לעמוד על זכויותיהם.

201.יצוין ויודגש שלמרות מספר התביעות הנטען, לא הוצגה פסיקה המאשרת את גרסת הנתבעים לפיה התובע מביים כביכול שמונעים ממנו להיכנס כדי להגיש תביעות כוזבות ולהפוך את מוצאו, כטענתם, לקרדום לחפור בו.

202.אין לקבל ניסיונה של נתבעת 1 לרחוץ בניקיון כפיה ע"י הטלת מלוא האחריות על נתבעים 2 ו -3. מהראיות שהובאו , עולה שזו נתנה למר קובי צור ולנתבעת 2 יד חופשית בניהול האירוע שהיא נהנית מפירותיו, ולכן היה עליה להציג ראיות ברורות המבססות את טענתה, כי הוסכם שניהול האירוע ע"י מר צור מותנה בכך שיפעל לפי כל דין, לרבות האיסור להפלות בכניסה למועדון.

203.הנתבעת 1 לא הציגה חוזה בכתב ובו התניות הנדרשות, וטענה כי ההסכמות הן בע''פ, ואף לא ניסתה לטעון כי היא , או מי מטעמה, ריענן בפני מר צור את הנהלים שסוכמו כביכול בע''פ, או ניסה לפקח ולוודא שמר צור פועל בהתאם להנחיות ונהלים אלה, שניתנו כביכול בע''פ.

204.מכאן שהאחריות לעוולה שהוכחה מוטלת גם על שכמה של הנתבעת 1.

205.אין לקבל טענתו של מר צור לפיה יש להרים כביכול את המסך לצורך הטלת אחריות אישית עליו. הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה, כי הקשר העסקי שלה הוא עם מר קובי צור ולא עם הנתבעת 2. גם לא הוצג הסכם לפיו ההתקשרות לעניין ניהול האירועים היא באמצעות נתבעת 2, ולא באמצעות מר צור.

206.אין לשלול האפשרות שמר צור מנהל את עסקיו באמצעות הנתבעת 2, אולם מר צור ייחס לעצמו באופן אישי, את אופן ניהול כניסת האורחים למועדון, תוך שהוא מדגיש שאסור למאבטחים למנוע כניסה ללא אישורו, ומרגע שה''ה פיקסלר ומזור, הכפופים לו, לא העידו ולא טענו כי פעלו בניגוד להנחיותיו של מר צור, מכאן שהוא אחראי באופן אישי למעשיהם ו/או מחדליהם של ה''ה פיקסלר ומזור.

207.לעניין המעורבות האישית של מר צור יש להוסיף את נוכחותו באירוע, אזכורו ע"י עובדיו בסרט וניסיונו שלא לחשוף את זהותם של ה''ה פיקסלר ומזור, ובעניין מר מזור אף לא לדייק תחילה, בלשון המעטה, לגבי תפקידו באירוע.

208.לנוכח האמור לעיל , הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לעוולות המיוחסות להן בכתב התביעה.

209.לעניין גובה הפיצוי , מפסק הדין בעניין שירן חי שנסיבותיו דומות עולה שהפיצוי הראוי הוא בסך כארבעים אלף ₪.

210.אולם יש להביא בחשבון שהתובע לא שלח דרישה לפיצוי מיד לאחר האירוע , אלא מצא לנכון להגיש תביעה שלושה חודשים לאחר האירוע ללא פניה מוקדמת וניסיון לברר העובדות לפני הגשת התביעה .

211.כמו כן במסרון ששלח התובע ליחצ"נית למחרת האירוע , אין הוא מציין כי עזב פגוע את המועדון.

212.אשר על כן , הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין הסך של 30,000 ₪ צמוד כדין מיום הגשת התביעה וכן שכ"ט ב"כ התובע בסך 12,000 ₪ צמוד כדין מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אדר ב תשע"ד, 15 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.